סונול דן (1992) בע"מ נ' נאסר

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד והתנגדות לביצוע שטר חוב על סך של 29,122 ₪, שהוגש לביצוע על ידי המשיבה, האוחזת בשטר, במסגרת תיק הוצאה לפועל.

אין חולק כי האזהרה נמסרה למבקש עוד ביום 5/12/10 ואילו ההתנגדות הוגשה רק ביום 18/11/11.

המבקש טוען בבקשה להארכת מועד כי במועד בו נמסרה לו האזהרה היה עסוק בענייניו האישיים והמשפחתיים ומשכך, נבצר ממנו להגיש התנגדותו במועד.

לגופו של עניין, טוען המבקש כי התקשר עם המשיבה בהסכם לאספקת דלק. הנוהג בין הצדדים היה כי במעמד אספקת הדלק היה המבקש משלם התמורה בעד הדלק ישירות לידי הנהג המוביל מטעם המשיבה. לטענתו, אינו חייב דבר למשיבה שכן הסכום הנתבע בשטר החוב שולם במלואו לנהגים המובילים מטעם המשיבה.

לתמיכה בטענתו צירף המבקש להתנגדות שלוש תעודות משלוח מהן עולה כי לכאורה שולמו כספים במזומן במעמד אספקת הדלק והתשלום אושר בחתימת מאן דהוא. לטענת המבקש, החתימות על גבי תעודות המשלוח המאשרות קבלת הכספים שייכות לנהגים המובילים מטעם המשיבה וכי המשיבה לא עדכנה התשלומים שבוצעו בכרטסת הנהלת החשבונות.

יש לציין כי בתצהיר התומך בהתנגדות הצהיר המבקש על תשלום אחד בלבד שבוצע על ידו ביום 19/4/09 בסך של 11,000 ₪.

להתנגדות צורפו שני תצהירים נוספים, ככל הנראה של עובדים מטעם המבקש, המצהירים על תשלום במזומן של שתי תעודות המשלוח הנוספות. ואולם, אחד תצהירים כלל אינו מאומת כדין ואף המצהירים לא התייצבו לחקירה על תצהיריהם.

המשיבה טוענת כי יש לדחות הבקשה להארכת מועד אשר לא נתמכה בתצהיר ואין בה טעם מיוחד להארכת המועד. גם לגופו של עניין יש לדחות ההתנגדות שכן תצהירו של המבקש, קצר ולקוני וחסר פירוט הנדרש בבקשת רשות להתגונן. עוד טוענת המשיבה כי לא ברור כלל מי חתם בכתב יד על גבי תעודות המשלוח ולא צורפו קבלות המעידות על התשלומים.

דיון והכרעה:

הצדדים התייצבו לדיון בפני במהלכו נחקר המבקש על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

הבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות נתמכה בתצהיר על דרך ההפניה ומבלי שפורטו בתצהיר הטעמים לאיחור. זאת ועוד, כבר נפסק לא אחת כי "טעם מיוחד" צריך להיות כזה שאינו תלוי בבעל הדין עצמו ושלא ניתן היה להיערך לקראתו.

בענייננו, ברי כי הטעם שניתן על ידי המבקש אינו עולה כדי "טעם מיוחד".

יחד עם זאת במקרים מסוימים יאריך בית המשפט את המועד להגשת ההתנגדות, גם מקום בו לא היה טעם מיוחד לאיחור, אולם זאת מטעמים הנעוצים בטיב טענת ההגנה, והחשש שייגרם עיוות דין לבעל דין רק בשל מחדל דיוני, וכאשר ניתן לרפא הפגם בפסיקת הוצאות.

תצהירו של המבקש התומך בהתנגדות הינו קצר וחסר הפירוט הנדרש בשלב בקשת הרשות להתגונן.

על המבקש היה לפרט גרסה עובדתית ומלאה של הגנתו. זאת ועוד, המבקש הצהיר בתצהירו אך על תשלום אחד שבוצע וצירף שני תצהירים נוספים לתמיכה בטענה כי שולמו תשלומים נוספים. כאמור לעיל, תצהיר אחד כלל לא אומת כדין וממילא אף לא התייצבו המצהירים להיחקר על התצהיר.

יחד עם זאת, עסקינן בבקשת רשות להתגונן ודי בהגנה לכאורה, ולו בדוחק, כדי ליתן רשות להתגונן.

נוכח תעודות המשלוח שצורפו מהן עולה כי לכאורה שילם המבקש במזומן עבור אספקת הדלק, ונוכח גרסתו של המבקש כי כך נהגו הצדדים במהלך כל תקופת ההתקשרות, גרסה אשר לא נסתרה בחקירה, ומאחר ולא ניתן ללמוד מכרטסת החשבונות של המשיבה כי אכן תשלומים אלו נזקפו לזכות המבקש, סבורני כי אין מקום לחסום המבקש מלהוכיח טענותיו בראיות, וזאת על אף מחדליו כפי שפורטו לעיל.

ואולם, נוכח האיחור בהגשת ההתנגדות והיותה של הגנת המבקש דחוקה, יש להתנות מתן הרשות להתגונן בהפקדת מלוא סכום החוב בקופת בית המשפט.

לפיכך, באם יפקיד המבקש את מלוא סכום התביעה בקופת בית המשפט בתוך 30 יום מהמצאת החלטתי זו, תינתן למבקש הארכת מועד ורשות להתגונן באופן שתצהירו ישמש כתב הגנה.